עולמן של חיות הבר
תובנות והארות של שעות מאוחרות
11 הטיפוסים המצויים ביותר על הבר התל-אביבי
1. הלקוח הקבוע - הלקוח הקבוע מגיע לרוב בשעות קבועות ובימים קבועים, כשהוא בא הברמנית מחייכת אליו והם עורכים קאץ'-אפ מזורז, הוא שואל אותה משהו כמו - "איך הייתה הבחינה?" והיא מעדכנת אותו ברכילויות האחרונות של המקום.
הזמנת השתיה נעשית בעזרת מלה אחת "הרגיל". בעל הבית מסתחבק איתו כאילו אתמול הם גמרו ביחד מסלול בגולני. הוא תופש את המקום הקבוע על הבר, מחווה שלום לקבועים האחרים ויושב לחכות שהברמנים יעשו יותר מדי קוקטייל וימזגו לו את מה שנשאר בשייקר.
2. עובד מחוץ למשמרת - זהו ברמן או ברמנית טבח או מלצרית שסיימו לעבוד, בהמתנה, בבק-אפ או שבאים ביום החופשי שלהם. זה לא שאין להם חיים מחוץ לבר [או כך לפחות הם מעדיפים לחשוב] יש הרבה סיבות טובות לבוא מחוץ למשמרת, גם נהנים מכל היתרונות של הקבועים ויותר מזה- יש אוכל ושתיה בהנחה או אפילו בחינם וגישה ישירה לפלייליסט. אחת ההנאות שלהם היא ללכת בשעת לחץ למטבח עם כוס בירה ביד ולראות את עובדי המטבח והמלצריות מטזזים. ניתן לזהות אותם על ידי ביטחונם העצמי המופרז וכניסותיהם התכופות לבר. כשהמקום מפוצץ הם תמיד עוזרים במשהו, מה שמקנה להם רגשות נעלים של אצילות נפש ועוד כמה שוטים על חשבון הבית.
3. המחפשים - המחפשים מהווים בדרך כלל את רוב אוכלוסיות הבר לפחות באזור המזרח התיכון. לא קשה לזהות את מבטיהם הסוקרים כל אחת שנכסת, יוצאת, עוברת, יושבת, קמה, לקוחה מזדמנת או עובדת במקום. יש מחפשים שכוונותיהם פחות שקופות, אלה יושבים על הבר מרוכזים בעניינים שלהם,
או כך לפחות נראים, מחכים למחפשות שימצאו אותם. האקטיביים יותר מנסים למצות כל סיכוי לסטוץ מרגע כניסתם למקום עד לרגע בו הם מקיאים מעודף ודקה- רד בול .
4. המושתלות - הן יושבות על הבר בסריות של שתיים או שלוש ומדברות בניהן, גברים שלא מבחינים בהונאה מתייחסים אליהן כבנות מהיישוב, שסתם באו להנות. בנות שלא קולטות את הקטע, רואות בהן תחרות וגם אישור לעובדה שזהו מקום שטוב להיות בו.
כשהפאב מספיק מצליח, אין צורך במושתלות, הן נמצאות לרוב במקומות בהרצה, או בחורים דרום-תל-אביביים עם בעיות יח"צון. סימני זיהוי : מגלות אדישות כשמתחילים איתן, לא משלמות על שתיה, מכירות את הברמנים יותר מדי טוב, אוהבות לרקוד על הבר.
5. המיני סלב - הפעולה הראשונה שהוא עושה כשהוא נכנס, היא לנסות לקלוט אם יש מישהו שמזהה אותו, רק לאחר שהוא רואה איזו התלחששות או הצבעה לעברו, הוא נרגע וחושב לעצמו- "כמה קשה להיות סלב בעיר הזאת", ואיך שאנשים לא נותנים לו טיפה פרטיות. אז הוא (או היא) יושבים על הבר, מזמינים, וחושבים על הקריירה שלהם. ניתן לזהות אותם על ידי האובר-פוזה שלהם או על ידי צפייה ממושכת בהפקות מקור, ריאלטי בגרוש, קטעים גנוזים של כוכב נולד ואופרות סבון סוג ג' תוך התעניינות מוגברת בפרטים הקטנים.
6. השרמוטה - היא נמצאת לרוב בפיק-אפים, חלקם הגדול של לקוחות הבר אינם מודעים לעברה העשיר ואם יש יותר מדי קבועים שמדברים על מעלליה היא מעבירה את פעילותה למקום אחר. היא יושבת לבד על הבר עד שגבר תמים ניגש אליה, משחקת אותה תמימה אך זורמת, הוא מרגיש את עצמו מינימום קזנובה, בעוד הוא מוכן להקריב הרבה מזומנים למען ההצלחה. בפאבים מפוקפקים ליד הים עובדות המקצועניות, הן מחכות עד שהגבר יהיה חזק בעניין, עמוק באלכוהול וגבוה בהורמונים ואז מבשרות לו שאם הוא רוצה הוא צריך לשלם. יש את אלו שאינן עושות את זה בשביל הכסף, "אני חייבת למצוא את האחד" הן אומרות לעצמן כל לילה מחדש, או "זו רק מין תקופה כזאת של בין מערכות יחסים". פמיניסטיות יתריסו כנגד הכינויים שמדביקה החברה לבחורות כאלה, וישאלו למה לגבר שמוציא כל לילה בחורה אחרת מהבר לא קוראים "שרמוט" או "זונ" אלא "תותח" "פטיש" ו"כריש". פתרונים לא במדור הזה.
את השרמוטות ניתן לזהות על ידי קליטת ניו-אנסים קטנים מכיוון הבר כמו מבטי רחמים, מהולים באותות אזהרה מוסבים, יחס מזלזל, גלגולי עיניים, ואולי גם קצת קנאה.
7. האומן המיוסר - הוא הגיע לתל אביב כדי להצליח בגדול, מהר מאד גילה שההוצאות שלו גדולות יותר מההכנסות והוא מוצא את עצמו עושה דברים שהוא לא אוהב לעשות. אחרי ניסיונות יצירה מתישים ואחרי שכבר נשבע שהוא לא יגיע לשם יותר לעולם, הוא מוצא את עצמו שוב על הבר, שותה בירה וחולם על וויסקי, מחכה שתבוא מישהי מעניינת שיוכל ללחוש לה שירים שכתב ואולי לקחת אותה הביתה ולישון איתה עד הצהריים. כך הוא יושב על הבר, מנתח מהלכי מוזיקה מסובכים חושב על המילים, על משמעות הקיום, על מצב החברה וכמובן על השאלה הנצחית – "האם ללכת על עוד בירה?".
סימני זיהו הם – בגדים שגם בשוק בצלאל כבר יצאו מהאופנה, רזון קיצוני ויותר מדי זמן עם אותו חצי גולדסטאר.
8. האאוטסיידרים - זהו סוכן ביטוח מתוסכל שיצא לסיבוב מאוחר באזור או חרדי שהגיע מבני ברק בכדי לעמוד מקרוב על מפלס הזימה בעיר הגדולה, זוג הורים זעיר-בורגנים שנשארו אחרי ההופעה של הבן, או שני ערסים שהגיעו מהופעה סוערת במועדון מזרחי, עם הסיגריות והמפתחות של האוטו ביד לפאב צפונבוני שמנגן מוסיקה אלטרנטיבית. האאוטסיידרים אוהבים להתנסות, לזרום, להכיר, או סתם להגיע למקום שהם לא ממש מחוברים אליו כי שמעו שלאחד החבר'ה היה שם קטע. לא קשה להרגיש באווירת המבוכה השוררת כל אימת שמישהו שלא קשור לכלום נכנס, זה יכול לקרות לכל אחד שמוצא את עצמו בטעות במקום עם קוד לבוש שונה, נטייה מינית אחרת, גיל, ארץ, עיר, או כל דבר אחר. איך ניתן לזהות אותם? עדיף שלא להסתכל עליהם יותר מדי, ולא להביך אותם אפילו אם יש להם פאות מקופלות מאחורי האוזניים.
9. זוג בדייט - בהתחלה שניהם מתוחים, מפחדים להגיד משהו לא נכון, בדרך כלל לא מחשבנים בהזמנה, הגבר יכול להיות הכי תפרן בעולם אך להזמין בלו-לייבל וגם לדבר על זה. אם יש כימיה יכול הבר להרוויח לא רע מהשניים בטווח הזמן שבין ההגעה לבין נשיקה הראשונה, וגם לקבל טיפים נדיבים. אחרי הנשיקה הם מתלבטים אם לזרום הביתה, להישאר, או ללכת ביחד לשירותים, למרות שזו פעולה הכרוכה בסיכון שמקומם על הבר ייתפס. זוג בדייט ניתן לזהות על ידי עודף האדיבות של הגבר, עודף העדינות של האשה, ועודף ההורמונים של שניהם.
10. המחפשות - איך אפשר לדעת שבחורה שיושבות על הבר מחפשת? – יהיו כאלה שיגידו שהתשובה נמצאת בגוף השאלה - מדוע מעדיפות בנות לשבת על הבר ולדבר עם חברותיהן, בזמן שהן יכולות לעשות את זה בבית או בשולחן בצד. לפעמים הן לא מחפשות את מה שהרבה גברים נוטים לחשוב שהן מחפשות, אולי רק קצת תשומת לב, להרגיש מחוזרות, אטרקטיביות, לקבל מושג על ערכן האמיתי בשוק, להרים גבה לעבר חברותיהן בזמן שאיזה מתלהב מנסה להתחיל איתן. יש מחפשות אקטיביות יותר, יש כאלו שהדבר האחרון שאפשר לחשוב עליהן הוא שקיים מישהו בבר שבכלל מעניין אותן, ויש את אלו שלא מגדירות שום מילת חיפוש הן פשוט שם, זורמות, מחכות שמשהו מעניין יקרה. סימני זיהוי למחפשת כבדה – חוסר מנוחה, הרבה מבטים לצדדים, עישון מוגבר, ניסיון מאולץ להביע עניין בבת שיחתה, התעסקות מרובה בשיער, התנהגות כפייתית ועוד סימנים הניתנים להבחנה בפרק הזמן הנותר עד שמישהו מהין לקחת אותה הביתה.
11. הלוזר - עיניו כבושות בבירה שלפניו, עם התפתחות הערב הוא מתחיל להזיז קצת יותר את הראש בקצב המוסיקה, גם אם בנות מתחילות איתו הוא איכשהו מצליח לא להצליח. הוא יותר בבר מבבית, וכבר הפסיק לחשוב שיש בזה משהו רע, הוא שותה בעוד הוא מרחם על עצמו וממשיך לערוג על איזו אהבה מיתולוגית נצחית שעזבה אותו אי שם בשנות התשעים, או על חזרה לAA באחד מן הימים. ניתן לזהות אותו בסוף הערב כשהוא נשאר אחרון על הבר, עדיין מאמין שיש לו איזשהו סיכוי עם הברמנית.
עולמן של חיות הבר
תובנות והארות של שעות מאוחרות
11 שיטות של הבר להוציא טיפים
*ברמן = גם ברמנית לקוחה = גם לקוחה
1. שיטת מגש הכסף - לפעמים אתה סתם מזמין משהו קטן וחושב שזהו הליך פשוט ושגרתי מצד הבר לתת לך עודף ולשחרר אותך, אך אז מסתבר לך שזה לא תמיד כך. הברמן הולך לקופה ומחפש עודף מתאים שיכלול את כל הצירופים האפשריים לטיפ שמן ואם אין כסף קטן, מבקש שיפרטו לו. הוא שם את העודף על מגש כסף מפולש בצרוף חשבונית ומניח אותו על הבר בינך ובינו, יותר קרוב אליו מאילך. הוא מסתכל לך עמוק בעיניים ואתה מבין שאתה חייב להחליט מהר ובכל שנייה שעוברת אתה מעכב אותו בעבודתו. לרגע אתה המום מיחס הוי איי פי שהכסף שלך מקבל. לאט אתה שולח יד אל עבר המגש מנסה להגיע לעודף בעוד הוא משפיל את עיניו , בוחן כל תנועה שלך, גורם לך לרגשות אשם כבדים עם כל שקל שאתה לוקח משם . קשה שלא להיכנע לאותם לחצים סמויים המופעלים עליך באותן שניות גורליות ולפעמים אתה משאיר הרבה יותר ממה שחשבת שתשאיר. למרות שהיא מלוכלכת זו שיטה שעובדת לברמנים שיותר מדי לחוצים על כסף לשכר דירה, נסיעה לחו"ל או שזהו היום האחרון שלהם בעבודה.
2. שיטת העבודה - הברמן צריך איכשהו להצדיק את הטיפים שלו, גם אם אין לו ממש על מה לדרוש אותם, כך הוא מכניס את עצמו לאובר-עבודה על לא דבר : מרים כוסות בבר ומנגב תחתיהן, מנקה בקבוקים, מפלש כוסות, מפנה מאפרות עם סיגריה אחת, מגיע עם מצית דלוקה לכל מי ששם סיגריה בפה, מתעניין בשלום הלקוחות, משנה שירים בפלייליסט, מוזג לאט עם הרבה פוזה מקפיץ בקבוקים, ממלא מקררים, מחליף חביות, ועושה הכל כדי שהפעולה הפשוטה של העברת משקה במטר וחצי שבין הבר ללקוח תצדיק כמה מטבעות אקסטרה, כשיש באמת המון עבודה הופך הטיפ למעין אות תודה למאמציו של הברמן להתפנות וגם מבטיח יחס מועדף בהזמנה הבאה .
3. שיטת הברמנית המשתרללת - ברמנית מדהימה שצורת הלבוש שלה במדינה כמו איראן הייתה מקנה לה עונש מוות עם עינויים, מגיעה לגבר מחפש ממוצע שיושב על הבר. עם קצת חיוכים ומשחקי עיניים היא גורמת לו להרגיש שהיא דלוקה עליו קשות, הגבר מזמין משהו יותר חזק, אדי האלכוהול בראשו גורמים לו לשגות באשליה שהברמנית שלו הלילה, בעוד היא מפלרטטת איתו, מלטפת את ידו, לוחשת לו באוזן, קוראת לו "ממי", ושותה איתו צייסרים (שהוא מזמין). כך הוא יושב מבסוט מעצמו בעוד הוא מזרים כמויות לא מבוטלות של מזומנים לבר עד שבסוף המשמרת היא מקבלת טלפון מהחבר הערס שלה שמחכה לה באוטו, אומרת "ביי ממי" ונעלמת כמו סינדרלה.
4. שיטת האמנזיה - עוד שיטה מלוכלכת אך עובדת בהרבה מקרים בעיקר בשעות קטנות וברמות סטלה גבוהות. הברמן לוקח את השטר והולך לקופה, בדרך הוא משרת עוד שניים שלושה אנשים על הבר, מדבר עם ההיא ומתעכב עם ההוא, הו אז הוא לפתע לוקה בהתקף אמנזיה פתאומי המשכיח ממנו כליל את הצורך לתת עודף. במידה והלקוח מאיר לו על כך, הוא עושה כאילו הוא ממש לא יודע על מה מדובר. אם הוא מרגיש שהוא בפינה הוא מודה ועובר לאסטרטגיה של התנצלויות לבביות, הולך לקופה להחזיר את השלל תוך שהוא מאחל בשקט ללקוח פגישה עם שני אלפרונים בסימטה חשוכה, חוזר עם העודף ואז מחכה לטיפ.
5. גן חיות - זוהי שיטה שיובאה מארצות הברית, למרות שנראה יותר שהגיעה מאפריקה. ברגע שמישהו נותן שטר של עשרים כטיפ, הברמן לוקח אותו ומנפנף בו ביד אחת בעוד השניה דופקת על מצילה, או על דלי הטיפים. שטר של חמישים מעניק גם זיקוקים וצרחות, שטר של מאה הופך את המקום לגן חיות- ברמנים עולים על הבר, צועקים, שורקים, נוהמים, מקפצים ונתלים על חבלים כמו שימפנזים בעונת הייחום, עם משרוקיות, מצילות, וכל מה שעושה רעש, שטר של מאתיים לא מומלץ לתת, אלא אם כן לזה שנותן אותו ממש לא איכפת מהאוזניים שלו או שהוא מאד רוצה להרשים את הקופה שלו .
6. שיטת המחירים - כשמחיר הבירה 18 סביר להניח שיתנו 20 , 22 גולש ל 25 , שמזמינים וויסקי של 46 זה מגוחך להשאיר פחות מ 4 שקל טיפ. ולמי שהולך על משקה של 90 אין שום סיבה להתקמצן על עשר שקל . מחירים כמו 21 26 31 נדירים יותר.
7. פינוקים - למען הגדלת המכירות, נותן בעל הבית לברמנים מידה מסוימת של חופש בהוצאת פינוקים. יש ברמנים שמלעיטים את הלקוחות בפינוקים- בירה אחת יכולה לזכות אותך בבייגלה, וויסקי גם בחמוצים, מזמינים כבדים יכולים להינות גם מזיתים, גבינות, ומאנצ'יס אחרים הגורמים לבר להראות כמו שולחן במסעדה מזרחית רגע לפני שמגיעים השיפודים. הצ'ייסרים החינמים גם הם משרתים יפה את הטיפ, זוהי מין שיטה ים תיכונית שכזאת לעקוף את המחיר הנקוב ולהסתדר עם הלקוח. לקוח ששותה ביותר מדי כסף ולא קיבל שום צ'ייסר או פינוק או שהוא פרייר או שהוא תייר מפינלנד.
8. שיטת הברוגז - מאד לא מומלץ לא להשאיר טיפ בכלל, עדיין אין שום חוק שאוסר את זה, אך זה יכול להביא למצבים מאד מביכים לשני הצדדים. אנשים שיושבים על הבר ולא נותנים כלום או נותנים מעט מדי מסתכנים בחרם מצד הברמנים. לשווא הם יכולים לנפנף ביידיהם ואף אחד לא יתייחס אליהם, כולם חוץ מהם מקבלים בייגלה וזיתים, אף אחד לא טורח לנקות בסביביתם, המאפרה שלהם נשארת תמיד מלאה, ושלוליות נוזלים נצחיות סביב כוסותיהם. לשווא הם מתבוננים בקינאה בלקוחות המרימים לחיים עם צייסרים חינמים שיוצאים מהבר. גם כשהם כבר מזמינים הם זוכים ליחס קר ואדיש ואפילו אם ישאירו טיפ בסיבוב הבא, זה עדיין לא יבטיח פיוס אוטומטי, ומחיקת עלבונם העמוק של הברמנים. נדרשים המון צעדים בוני אמון על מנת לרכוש שוב את אהדתם של עובדי הבר ולצאת מהרשימה השחורה שלהם.
9. שיטת המחיר האגרסיבי - יש מקרים בהם ברמנים, בפרק הזמן שבין השאלה "כמה זה"? ובין התשובה, מקיימים ישיבת צוות (עם עצמם) ומחליטים על העלאת מחירו של משקה מסוים בכמה שקלים, שיטה זאת עובדת יותר טוב אם זוהי מסיבה חד פעמית, אם הלקוח חדש וכמובן אם המחירון החדש מתואם עם כל עובדי הבר האחרים.
10. שיטת הזירוז - לקוח שתופס מקום טוב על הבר ונתקע יותר מדי זמן על אותו משקה, מעצבן את הברמנים ויש להם שיטות רבות דיפלומטיות יותר ודיפלומטיות פחות לתת לו להבין את זה. כשהכוס שלו מגיעה לרבע הם מציעים לו רפיל , מנסים לעניין אותו במבצעים, מגישים מקשאות מעליו ולידו, מצופפים עוד אנשים מסביבו, לפעמים הוא מגלה שהכוס שלו נעלמה. "לא היה שם כלום" אומר הברמן ולא מתאמץ להיות נחמד, אלה אם כן יש עוד הזמנה ועדיף עם טיפ שמן בדרך.
11. שיטת הפסיכולוג - פסיכולוג עולה המון כסף וגם אף פעם לא נותן בירות, בהרבה מקרים הברמן הממוצע יכול להיות הפיתרון. הוא מקשיב בסבלנות, נותן עצות, (ולפעמים אפילו כימיקלים לשיפור מצב-הרוח) ברמן מנוסה יודע מה להגיד ומה אנשים רוצים לשמוע, הוא מוכן גם לתת דוגמאות מהחיים שלו, למסור אינפורמציה חיונית וגם להיות בצד הנכון בכל ויכוח פוליטי שצץ. תמיד מנסה לתמוך, להקשיב לעודד ולפעמים גם עם צ'ייסר. ברמניות תמיד יהיו מכונות לעזור, בעיקר בשאלות על מערכות יחסים. לאלה שהחליטו להיעזר בפסיכולוגים שמאחורי הבר במקום במנת הפרוזק היומית שלהם, מומלץ להגיע לפאב בשעות השקטות, לא לזיין יותר מדי את המח וכמובן להשאיר טיפ גדול.